את המילה תיווך כולנו מכירים במונחים של נדל"ן ועוד.אני הכרתי את המילה תיווך בילדותי אבל בהקשר קצת אחר..."התיווך המשפחתי"- מה זה אומר?,כשגודלים בבית טריפוליטאי מסורתי וכשהאבא הוא הטריפוליטאי ובתור בת יחידה משלושה בנים,המילה תיווך מקבלת משמעות אחרת,מי שעוד לא הבין,אני אסביר –
כשאבא טריפוליטאי רוצה להגיד משהו לבת שלו הוא לא ייגש אליה ישירות,אלא יבקש מהאימא להגיד את מה שהוא רוצה. תראו,אני חייבת לציין שברור לי שלא אצל כולם זה ככה וגם הזמנים השתנו,אני מבינה,אבל מי שגדל בבית טריפוליטאי פרימיטיבי,יכול להבין אותי על מה אני מדברת...
בכול אופן,תמיד שרציתי לצאת עם חברות או בכלל לעשות משהו שמצריך רשות מההורים,הייתי פונה לאימא ושואלת אותה אם אפשר,אימא הייתה עונה לי – "תני לחשוב על זה,אני אשאל את אבא שלך" וכך זה היה מתנהל,היא מתייעצת איתו,הם חושבים יחד ואז מגיעים להחלטות,אבל המבשר או יותר נכון המבשרת הייתה כמובן – אימא היקרה.
-->
כמובן שזה לא כל כך פשוט לגדל ילדה בגיל ההתבגרות,אז כול החלטה שלא הייתה לרוחי הייתי פותחת חזית מול אימא,אבל אימא משחקת שני תפקידים ראשיים, מתווכת ומחליטת החלטות,לכן היה לה מאוד קשה בכול הקשור לויכוחים איתי,כי הייתה צריכה לשמוע את הטיעונים שלי אחר כך לספר אותם לאבא ורק אז הם היו מחליטים.
מי שחושב עכשיו שזה מוגזם,אז טועה!טוב לא בדיוק טועה,אלא צריך להבין על איזה סוג של אנשים אנחנו מדברים.אבא שלי הוא טריפוליטאי טיפוסי,פרימיטיבי וקשה בכול הנוגע לכבוד הבת שלו, וגם ציינתי באחד מהפוסטים שלי שלגבי בנות העדה אין מעמד ברור לפני שהיא מתחתנת לכן התיווך הוא חלק אינטגראלי בחיי.וחוץ מזה אני חושבת שזה יפה כששני ההורים מחיליטים החלטה משותפת וגם תוסיפו את העובדה שתקופת גיל ההתבגרות יכולה להיות מאוד קשה להורים,כתבו על זה כל כך הרבה ספרים....
אני אספר לכם סוד?עד היום שהיום אני "חמורה גדולה" יש דברים שאני רוצה לשאול את אבא אבל או שאני מתביישת או שאולי כבר זה כל כך טבוע בי העניין של התיווך.למשל,אם אני עכשיו רוצה לקחת לאבא את האוטו,אני קודם אשאל את אימא,אימא כבר היום לא מחשבנת,אז היא אומרת לי "בטח,בואי קחי את האוטו" אבל אני יודעת שזה לא הסוף,כי מטעמי "כבוד" לאבא אני אומרת לאימא " אימא,תשאלי את אבא בכול זאת ותחזרי אליי" אני אפילו לא יכולה להמתין על הקו שהיא תשאל אותו,כי לא נעים לי, לא נעים לי שאני כאילו דוחקת בו, אז אני מנתקת את הטלפון וממתינה עד לתשובה.כמובן שאבא לא מסרב או משהו כזה,אבל זה כל כך עמוק אצלי.יודעים מה אני חושבת שאת הכבוד להורים שהיה פעם צריך להנחיל גם לצעירים של היום,שילמדו מאיתנו!
האמת שיש לי סיפור מצחיק על האוטו של אבא או יותר נכון על האוטו החדש של אבא –
יום אחד אני ובעלי היינו צריכים להגיע לאיזשהו אירוע רחוק,אז ביקשנו מאבא את האוטו,נקודת ציון חשובה – אני לא מבקשת מאבא את האוטו,אלא שואלת את אימא,כמו שרשמתי קודם,אבל בעלי כן, בעלי שואל את אבא שלי וכמובן שאבא לא מתנגד,כי גם בגלל שהוא חולה עליו וגם מטעמי "כבוד" אליו,לי זה לא אכפת,אני מרוויחה.בכול אופן לקחנו לו את האוטו ומזג האוויר היה באותו היום,גשום וסופות (כמה שיש לנו בארץ) ובעלי היה צריך להיות שם בצהריים כי החתן הוא חבר שלו והוא ביקש ממנו לבוא ולהשגיח שהכול "דופק כמו שעון". ובאמת כך היה בעלי נסע.אחרי שעה אני מקבלת טלפון ממנו,באותו הרגע הייתי אצל ההורים שלי, ואני שומעת מטון הדיבור שלו שקרה משהו אז ישר שאלתי אותו – "מה קרה"
בעלי: "אל תשאלי,מה קרה"
אני: "נו מה קרה?אתה בסדר?"
בעלי: "אני בסדר,אבל יש בעיה..."
אני: "לא רק אל תגיד לי שזה קשור לאוטו של אבא..."
בעלי: "כן,זה בדיוק זה"
אני: "בסדר,אבל מה קרה?"
בעלי: "נכנסתי למקום של האירוע,וכדי להגיע למקום עצמו צריך לעבור שביל כורכר ובגלל הגשמים נוצרו פה שלוליות עמוקות,בנוסף לכול זה,השביל שצריך לעבור בו מאוד צר וממש בשולי השביל יש מאין שיחים כאלה עם ענפים קשים וחזקים במיוחד"
אני: "טוב מה אתה מתרגש כולה קצת שיחים ומים???"
בעלי: "אז זהו שלא,לא ראיתי שהשלולית כזאת עמוקה וגם חשבתי כמו שאמרת שהשיחים כולה שיחים ושום דבר לא יכול להיות,אבל לצערי קרה משהו לאוטו"
אני ":לא,בבקשה תגיד לי שלא קרה כלום לאוטו,וואי,אני לא מאמינה,מה נעשה?מה קרה בדיוק"
בקיצור בעלי היקר נכנס לאותו השביל שהיה נראה תמים,שביל עם קצת שיחים בשוליים,ונכנס לתוך השביל לתוך שלולית עמוקה במיוחד אשר גרמה למנוע "לנוח" בנוסף לכל זה,אותם השיחים שנראו נחמדים,שרטו את כול הצד של האוטו,טוב לא ממש שריטה אלא יותר בכיוון,חריטה!!!
וואי,כמה שאני התבאסתי,איזה ראמה!איזה באסה! אוטו חדש קיבינימט!!! ובעלי כמובן קילל כל כך הרבה...טוב ברור שמזל שלא קרה יותר גרוע וכמו שאומרים-"מה שנגמר בכסף-לא נורא", אני לגמרי מסכימה ובאמת כול הורה ובכלל כול אדם אנושי חושב כך,אבל בסדר,עברנו את זה,הכול בסדר,האוטו בסדר אפשר לטפל בו, אבל החלק הקשה ביותר היה לספר לאבא שקרה לאוטו משהו...
בכול אופן בעלי חזר הביתה ושנינו כבר מבואסים ולא בא לנו לחזור לשם בכלל,אבל אין מה לעשות זה חברים אז חייבים.נסענו עם חברים שהגיעו עם האוטו שלהם,אמרנו אין מצב לקחת שוב סיכון! כול אותו היום,הערב ובכלל בלילה חשבנו רק איך לספר לאבא מה קרה,אתם לא מבינים מה עבר עלינו,אני בכלל התחלתי להריץ תסריטים אפשריים בראש,ותאמינו לי לא נעים,באמת...לא ישנתי טוב בכלל באותו הערב.
שלא תתבלבלו לא חשבתי שאבא יגיד משהו,אבל זה כול העניין,הוא לא יגיד כלום, הוא רק יישב ויאכל את הלב,והנה סתם עשינו לו ראמה בלב!
איך זה נגמר? הלכנו יום למחרת להורים שלי ובדרך לבית של ההורים שלי,אמרתי לבעלי שאני אקח את זה על עצמי,שהכול קרה בגללי שאני נהגתי,אבל בעלי שכבר הספיק להבין ולהכיר איך הנפשות הפעולות מגיבות במצבים מסוג זה,החליט "שאין כמו האמת".
טוב אז נכנסנו להורים שלי,אימא ישר הוציאה קפה ומתוקים ואני ואימא המשכנו לשבת במטבח כשאני מספרת לה על מה שקרה אתמול,והיא "וואי,וואי,וואי" זהו זה מה ששמעתי ממנה.בניתים בעלי עם אבא בסלון ואני שומעת אותו שהוא מספר לאבא מה קרה ובתוך ליבי "יאללה,איזה לא פייר,הלוואי שיהיה איזה נס וכול השריטות ימחקו".אבא כמובן אמר ישר – "כפרה עליכם,האוטו יהיה בסדר" ...
אחרי 4-5 דקות אבא ירד לראות מה קרה ותשמעו הוא היה מזה עצוב, כי זה גם היה אוטו חדש,איזה ראמה! מסכן,ממש התבאסתי להחזיר לו את האוטו ככה.כמובן שתיקנו את כול מה שהיה,למרות שאבא לא נתן לנו בהתחלה לשלם אגורה,לא שאלנו אותו ותיקנו הכול,ברור!!! שזה גם מה שעשה לו ראמה,לחץ ועצבים,על כך ששילמנו המון כסף עבור הטיפול של האוטו,הוא ממש התבאס.לכן מההתחלה הוא אמר לנו שהוא יסדר את זה ולא אנחנו,אבל אין מצב,אין מצב כזה, ככה לא חינכו אותי, לא חינכו אותי לא לקחת אחריות על המעשים שלי,אלא להיפך תמיד לעמוד אחרי מה שאני עושה.
אז באמת זוהי דוגמא נוספת של באמת התמודדות עם מצבים לא נעימים מול אבא טריפוליטאי,כפרה עליו!!! יש לי אבא מקסים,וטוב לב,אני חולה עליו, הוא האבא הכי טוב שקיים בעולם,הוא אוהב את הילדים שלו כמו שהם,הוא נתן לנו חינוך מצוין ואני מקווה שאני אנחיל לילדים שלי את אותם העקרונות שאני גדלתי עליהם!!!
בכול אופן הכול נגמר ונשכח,הסיפור עם האוטו וגם סיפור הראמה בלב,מאז התחדשו הראמות...
לייק קטן נותן לי כח גדול...
