תחילת הדרך

אז למה בעצם החלטתי דווקא לרשום על העדה שלי? האמת שזה היה תמיד בראש שלי,תמיד רציתי לכתוב על העדה המופלאה הזאת כי יש בה כל כך הרבה צדדים והאמת שיש גם המון דברים מפתיעים ומצחיקים מאוד.

אני כבר בת 27 (כמעט) ועד היום יש מקרים בהם אני מופתעת מהתגובות של המשפחה הטריפוליטאית שלי,אז מה שלמעשה האיץ בי את הכתיבה היה היום בו הכרתי את החברים של בעלי מהעבודה.

לעבודה של בעלי הגיע עובד חדש והם מאוד התחברו אחד לשני,אחרי חודש בערך הבחור התקשר לבעלי ביום שבת בצהריים ואני עניתי לטלפון שלו ואמרתי לו שהוא בדיוק מתקלח. מפה לשם התחלנו לדבר ואז הוא שואל אותי מה העדה שלי ואני עונה: "טריפוליטאית" והוא עונה לי:"יואי אני לא מאמין,את טרבלסית?,גם אשתי..." ואז המשכנו לדבר ולדבר והתחלנו להשוות כל מיני מצבים דומים אצלי במשפחה ואצל אשתו במשפחה ובסוף השיחה הגענו למסקנה שכל הטריפוליטאים דומים ואצל כל משפחה טריפוליטאית הדברים מתנהלים פחות או יותר באותה הצורה. בשבוע אחרי כבר נפגשנו והתחלנו להעביר צחוקים על המשפחות שלנו...

המסקנה העיקרית שהגענו אליה היא שהטריפוליטאים מכירים אחד את השני גם אם לא נפגשו מעולם הם יצליחו בסופו של דבר לגלות שהם קרוצים מאותם השורשים.כך למשל אותם החברים שאשתו טרבלסית,גיליתי באחד מהתמונות בפייסבוק שלה שהבן דוד שלה הוא קרוב שלי,ואיך?,אותם הבני דודים שלה הם,אחים של בעלה של אחת מהבנות דודות שלי,איזה קטע?,עולם קטן?לא,זה לא עולם קטן,אלא זה המקריות של הטריפוליטאים,כולנו מכירים את כולנו גם אם עכשיו אנחנו לא מזהים, אבל בדיקה דקדקנית בהחלט תראה שאנחנו איכשהו קשורים...וזה חלק מהעניין שרשמתי באחד מהפוסטים שחתונה של טריפוליטאים היא מסיבה עם המון,המון מוזמנים,כי לא נעים להזמין אותו ולא את הדודה של סבתא שלו...זה עניין של כבוד,אז אם את\ה לא טריפוליטאים ובן או הבת זוג שלכם כן, אז תתכוננו לחתונה בעלת המון מוזמנים,אין ברירה! וחוץ מזה,מניסיון אישי זה נחמד וכיף...    אז שיהיה לכם בכיף...