שבעלי נכנס לבית הוריי בפעם הראשונה לארוחה,הוא ראה את כל האוכל הטעים שלנו,השפע שהיה על השולחן והאמת הוא קצת נבהל,כי מי מאיתנו שטריפוליטאי, יודע שארוחת שישי ובכלל כול ארוחה אצלנו היא למעשה סעודה,למה אימא טורחת כל כך הרבה במטבח?
אימא שלי לא טריפוליטאית אבל הדודות שלי,האחיות של אבא דאגו שהיא תהיה אחת משלהם ותלמד להכין את כל המאכלים שלהם,וכך היה,והיום האוכל של אימא שלי הוא האוכל הכי טעים בעולם,כמובן את הקרדיט ניתן גם לדודות שלי אבל היא זאת שקלטה והבינה ואפילו הן היום מודות שהאוכל והעוגות שלה יותר טעימות משלהן,ומי שמכיר טריפוליטאים יודע שזה דבר קשה מאוד לפרגן למישהו "מבחוץ" שמדובר באוכל, כי בואו נודה אצלנו האכול מעיד על מעמד...
בכל אופן בעלי קצת התבלבל מצבע המאכלים ובעיקר מהשמות של המאכלים הכל כך טעימים שלנו! האמת שהוא הכי הרבה היה בשוק מכמות השמן באוכל ומכמות השום באוכל,הוא לא ידע שאפשר ליצור מאכלים עם שום ובצל,הוא לא גדל על זה.אני לעומתו,כל אוכל אחר שלא היה מבושל עם הרבה שמן ושום ובצל ופפריקה היה נראה לי מוזר אם הוא לא היה אדום,חריף ומלא שמן.
האמת ישנם מאכלים עד היום שהוא לא כל כך מתחבר אליהם,כמו הצ'ומה, או יותר נכון "פלפל צ'ומה"- מי שלא יודע זה ממרח חריף מפלפל אדום חריף אש,עם שום והמון שמן(כמו הסחוג הירוק,רק יותר טעים..."
אני זוכרת שאימא שלי הייתה שולחת לי לבית הספר כריך עם צ'ומה,זה היה כמו שוקולד מבחינתי, טוב עד שגילו שיש לי אולקוס מאז לצערי לא אכלתי צ'ומה...עצוב!
אני זוכרת שבעלי אכל את המפרום הראשון שלו,זה היה הרגע המענג ביותר, לראות אותו נהנה כל כך על אוכל,הוא היה בשוק,הוא לא הבין מה קורה,זאת הייתה הפעם הראשונה שלו שהוא נחשף למאכל כל כך טעים וכל כך פשוט,הרי בנינו מפרום זה דבר פשוט, רק צריך כמובן לדעת איך להכין אותו,ואם מדובר באימא שלי אז למפרום יש טעם גן עדן...
אני זוכרת שאחרי שבוע,לקראת שישי הוא שאל אותי אם יהיה השבוע מפום ואני לא הבנתי אז הוא אומר לי "מפום,התפו"א הזה,הטעים ההוא" האאאא – מפרום, בטח שיהיה עניתי לו, זה כמו קוסקוס שחובה לאכול אותו בשלישי ושישי,ואגב קוסקוס,הוא נדלק על זה.... בקיצור עם המפום צחקתי עליו שבועות, טוב האמת שעד היום,מה? זה מצחיק.... מפום....
טוב עכשיו לעניין חשוב מאוד אצלנו בעדה וזה – הזהב, וואי,כמה שאנחנו אוהבים זהב,חלומו של כול אבא טריפוליטאי שיהיה לבן או לבת שלו ארמונות של זהב,לא מעניין אותם כסף,לא מעניין אותם כלום,רק זהב...
אני לא יודעת אם שמתם לב,אבל מאחורי כל משפחה טריפוליטאית קלאסית ישנו סיפור ישן על הסבא והסבתא שעלו לישראל עם מזוודה מלאה של זהב,אבל למרבה הצער האחות של הסבא או של הסבתא השאירה את זה שם,בלוב,כדי שהם לא יסתובבו עם זה בארץ החדשה
לשמור ,כן בטח...
גם אני שמעתי על הסיפור הזה בבית שלי,ואני חייבת להודות שלא ראיתי לא זהב ולא נעליים אלא רק סיפורים רחוקים שנשארו איפה שהם התחילו.
בכול חתונה טריפוליטאית מסורתית החמים והחמות מתחילות להתכונן לטקס הגדול – החינה,כן,כן יותר מאשר החתונה עצמה כי איך שלא יהיה,בחינה הכלה והחתן מקבלים זהב...
האמת שעד היום קיימת המסורת הזאת אבל הרבה פחות,בינינו למי יש כל כך הרבה כסף כדי לקנות כל כך הרבה זהב???היום הזוגות הצעירים רוצים יותר בעזרה אחרת,כמו למשל שהחמים יקנו להם מכונת כביסה או משהו כזה,אבל עדיין,כמו שציינתי מסורת זה מסורת...
כול מטיל זהב יתקבל בשמחה... J
תראו עניין החינה,הוא אירוע שבלעדיו לא קיימת האפשרות להתחתן,אני יודעת שאצלי לפחות ההורים שלי לא היו מוכנים לוותר על החינה והאמת אני בהתחלה חשבתי לוותר על האירוע הזה,כי נראה לי מיותר להוציא כל כך הרבה כסף לפני החתונה ומה גם שבצד של בעלי זה לא כל כך נהוג,אז לא רציתי לגרום לו לאי נוחות,אבל ההורים שלי ששמעו על כך היו המומים ובגלל שההורים שלי ההורים הכי טובים בעולם לא עשו לי בלגן,אבל מי שכבר מכיר את העדה יודע איך זה נראה כשטריפוליטאי נפגע...וואי, וואי, זה משפטים כמו –
"טוב לא נורא,אז מה,לא צריך חינה,רק צריך להגיד לדודה ג'וליה ולאסתר ולרחל...טוב אני אחשוב כבר איזה תירוץ לתרץ להם...תעשי מה שאת רוצה"
כן בטח,אחרי משפט כזה אני יכולה לעשות מה שאני רוצה?אז זהו שלא...
כאילו מה? אני ייתן לאימא שלי להתפדח ולהתחיל להמציא תירוצים,הרי אני יודעת שבסופו של דבר אימא ואבא יגידו לדודות ובעצם לכולם –
" אין מה לעשות הילדה לא רוצה"
והתגובה של האנשים תהיה – "מה זה היא לא רוצה,היא חייבת,זה המסורת שלנו",
עכשיו זה כבר נכנס לפינות של חוסר כבוד, ורק אל תיכנסו איתם לשם,לפינה הזאת,למה לא תצאו מזה בקלות, לכן מלכתחילה אל "תחפרו בורות"...
אבל אני,כמו כול ילדה טובה החליטה שאין מנוס,אין דרך אחרת והאמת שאיפשהו כן רציתי חינה משלי,כי אין מה לעשות גדלתי על המסורת הזאת וכבר ראיתי את הבנות דודות שלי חוגגות את החינה שלהן והן נראו כל כך שמחות ובכלל האירוע הזה...מקסים לדעתי!!!
טוב לעניינו,שבועיים לפני החינה הודעתי לאימא ואבא שאני רוצה לעשות חינה,אבל משהו באמת צנוע ולא מנקר עניים,וגם לא יכולנו לעשות משהו כזה פנסי,מסיבות שאני לא יפרט כעת,בכול אופן,חגגנו אצל ההורים בבית,עם כול הדרו של הטקס המהמם הזה.
בהתחלה אימא אמרה נזמין רק את הקרובים,אבל אצלנו הטריפוליטאים אין דבר כזה, אם אתה מזמין את דודה רחל אז אתה חייב להזמין גם את הילדים שלה ואת הנכדים והנינים שלה...
האמת שזה כיף אני אוהבת,למרות שאני חייבת להתוודות שאני לא טיפוס כזה נחמד,טוב לא בדיוק נכון אני נחמדה והכול אבל אין לי הרבה סבלנות לאנשים,אבל בחינה שלי... איזה כיף היה!!!!! מושלם!!!!!
האמת היא שאחרי החינה אני ובעלי הגענו למסקנה שהיה יותר כיף בחינה מאשר בחתונה עצמה, כי איך שלא יהיה,בחינה נמצאים האנשים שבאמת אוהבים אותך,אין צביעות, יש רק אהבה יש רק ברכות ובעיקר אלכוהול שעושה הרבה שמח ואין לך ממה לדאוג שאתה חייב להישאר בפוקוס מלא כמו בחתונה,בחינה אתה צריך רק ליהנות.
אז המלצה שלי,למי שמתלבט\ת אם לחגוג את החינה או לא אז כן בטח שכן,אתם יכולים לעשות את האירוע הזה בצניעות ולא בהכרח להשכיר מקום ולהביא את כל זמרי הזמר המזרחי,ולא אתם לא חייבים לקנות זהב,גם אצלי לא קנינו זהב...
אבל הכי חשוב זה שאם כבר החלטתם לערוך את הטקס המדהים זה,אז תהינו ממנו והאמת שאני באופן אישי חגגתי את החינה שבוע לפני החתונה שלי וזה בהחלט עזר לי להפיג מתחים לפני החתונה,כי אתם נהנים,יש כבר תמונות,יש על מה להעביר ביקירות,ליהנות משאיריות המתוקים המדהימים שלנו ובכלל הגוף והנפש נרגעים...כדאי, תנסו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה